כעיקרון, לכל אישה נשואה יש זכאות לקבל מזונות מבעלה כל עוד היא נשואה לו ואין משמעות לעובדה כי הם מתגוררים בדירות נפרדות. אולם יש מקרים ונסיבות בהן התנהגותה של האישה עלולה להביא לשלילת זכאותה למזונות. עזיבתה של האישה את הבית ללא כל סיבה וניהול רומן של האישה עם גבר אחר מחוץ לנישואין, הינן דוגמאות למקרים בהם נשללת זכותה זו של האישה.
גובה המזונות
כלל הבסיס הינו "עולה עימו ואינה יורדת עימו", ומשמעותו הינה כי המזונות להם זכאית האישה מן הבעל צריכים להיות כאלה אשר לא יורידו אותה מרמת החיים להם הורגלה כאשר חיה עם בעלה. במזונות נכללים צרכי האישה הדרושים לה לקיומה (מזון, שכירות, הוצאות הבית וכד') ואף צרכים לרווחתה (ביגוד, קוסמטיקה, רכב וכד').
לצורך קביעת המזונות מתחשבים לא רק בהשתכרות הבעל בפועל אלא גם בהכנסתו ממקורות אחרים, כולל מרכושו, וכן בוחנים האם הבעל מיצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו- האם הבעל אכן משתכר כפי שאמור להשתכר אדם בעל כישורים, ניסיון ויכולות כמו שלו.
השפעת השתכרות האישה על החיוב במזונותיה
אל מול המזונות, בהם מחויב הבעל לאישה, זכאי הבעל ליהנות מ"מעשה ידיה" של האישה, היינו, מהכנסותיה מעבודתה.
ולכן ניתן לבצע קיזוז של המזונות אל מול "מעשה ידיה", כלומר, במקרה שבני הזוג משתכרים משכורת זהה, או במקרה והאישה משתכרת יותר מבעלה, האישה יכולה לוותר על מזונותיה מהבעל ובתמורה לא לשתפו בהכנסותיה. ויתור זה יכולה לעשות האישה בלבד ואין לבעל זכאות לדרוש קיזוז כזה.
במידה והאישה מסרבת לצאת לעבוד, אין הבעל יכול לחייבה בכך וסירובה לא יפחית, בדרך כלל, ממזונותיה. חיוב המזונות עומד אל מול הכנסתה של האישה ולא אל מול יכולתה הפוטנציאלית להביא הכנסה.
מזונות זמניים
בדרך כלל דיון בתביעת מזונות עלול להימשך זמן רב והאישה עלולה להינזק מכך שאין עבורה מקור פרנסה. אי לכך, ניתן להגיש בקשה למתן "מזונות זמניים". משמעותם הינה אפשרותה של האישה לקבל מזונות מיידיים אשר ישמרו על המצב הקיים עד לפסיקת המזונות הקבועים. אפשרות זו קיימת גם לגבי מזונות אישה וגם לגבי מזונות ילדים. בדרך כלל, מזונות זמניים אלה הופכים להיות המזונות הקבועים לאחר דיון בתיק.
